אלדוס האקסלי השאיר אחריו עולם שלם של תובנות – מ"עולם חדש מופלא" ו"אי" ועד לחיבור המכונן "דלתות התודעה". הוא היה אינטלקטואל ענק, תולדה של חינוך בריטי יבשושי, שפנה בשיא כוחו לחקור את מחוזות הפסיכדליה והמיסטיקה. רבים שואלים: איך ייתכן שאינטלקטואל "הארד קור" כהאקסלי פנה לכיוון שנחשב אז לאזוטרי כל כך?
כשהשיטה הופכת למלכודת: הלקח של האקסלי
ובכן, האקסלי הצליח לעשות מה שרבים מאיתנו נכשלים בו. לעיתים קרובות אנחנו פוגשים שיטה, מתאהבים בה, והיא לוכדת אותנו כדי שנוכל להפוך למקצוענים בשימוש בה. אך כאן טמונה תקלה ענקית: אנחנו שוכחים שהשיטה היא רק אמצעי שנועד להעביר אותנו דרך, עד לדלת הבאה של התודעה. בפועל, אנחנו הופכים את השיטה למטרה, נתקעים בתוכה, והמלכודת מנצחת את המשחק.
בעבודה בClinic, אנחנו פוגשים את הדלתות המסתובבות הללו יום יום. אנשים שנתקעים בתוך ה"שיטה" של חייהם ושוכחים את המטרה האמיתית – חופש ובחירה.
האקסלי ופריצת מסך התודעה
האקסלי הצליח להתמקצע בשיטה עד לרמה כה גבוהה, שהוא הגיע אל מאחורי המסך שלה. האינטלקט ותנועת האינטליגנציה האירופאית כבר לא לכדו את תודעתו, והוא הצליח לנוע אל מעבר למסך. מאסקלין היה, ככל הנראה, החומר שלקח אותו לפרק הבא בחייו ופתח עבורו את אותן "דלתות".
הדיסטופיה שהותיר עבורנו מכריחה אותנו להתבונן עמוק אל תוך עלילה שבה האפלה גדולה מאוד. הקריאה שלו לא להסיט מבט גם כשדברים הופכים אפלים יותר (מזכיר לכם משהו?) – היא זו שתיקח אותנו אל מעבר למסך התודעתי. שם, במקום שבו אין צורך להפריד בין טוב לרע או לברוח מהרע, נמצא שיווי המשקל המושלם. זוהי אהבה נשגבת שיושבת בדיוק באמצע, בין הייאוש לתקווה.
תהליך זה של התבוננות באפלה ללא פחד מזכיר את הכלים של דיספנזה, עם ההסכמה לשהות בלא נודע ולעבור דרך הלילה האפל של הנשמה בדרך ליצירת מציאות חיים חדשה.