בבסיסה, נתינה נפרדת לשני רבדים – נתינת הלב ונתינת ה"מה יצא לי מזה" (הישרדות). נתינה נתפסת בגדול כמעשה חיובי, אך אם נתעמק מעט, נגלה כי לא כל מעשי הנתינה נובעים ממקור פנימי נשגב.

נבחין כי נתינת הלב נובעת ממקום של אהבה, חמלה וחיבור אמיתי לאחר ולמעיין הנובע האינסופי המתקיים בתוכי ובו יש מתנות שקיבלתי בהשאלה ואני חולק אותן עם העולם. היא אינה מונעת מתוך צורך אישי לקבל תמורה חומרית או אנרגטית. אדם הנוהג בנתינת הלב מרגיש שמחה וסיפוק מעצם זה  שהניח מתנותיו בעולם לשימוש הזולת, בין שיבחרו לעשות בהן שימוש ובין שלא, ללא כל ציפייה לגמול. זוהי נתינה טהורה, שמטרתה העיקרית היא הבנת התמונה הגדולה ובה העולם כולו תזמורת וכולנו נגנים. כל תפקידנו הוא להפיק מוזיקה מהכלי הנכון לנו ביותר ולהנות מהמוזיקה שמפיקים האחרים. פשוט ככה!

לעומתה, נתינה מתוך הישרדות מונעת ממקום של חסר, פחד או צורך. לעיתים קרובות היא מלווה בציפייה סמויה או גלויה לתמורה כלשהי – אישור, הערכה, עזרה בעתיד, או אפילו הימנעות מעונש או דחייה. אדם הנוהג בנתינה מסוג זה עלול להרגיש מרוקן או מתוסכל אם הציפייה שלו לא מתממשת. זוהי נתינה שיכולה לנבוע מתחושת חובה, מרצון לרצות אחרים כדי להתקבל, או מתוך פחד להיות לבד או לא אהוב. ישנם אנשים שמוכנים להישבע שהם מהסוג שפשוט אוהב ורוצה רק לתת, אך לא מבינים למה הם מוצאים את עצמם מרוקנים, מותשים ולא מוערכים. אלה אותות שאליהם יש לשים לב ולבחון דרכם את המתרחש בעולמו הפנימי של אותו אדם ואזור העיוורון שלו.

ההבדל המהותי בין שני סוגי הנתינה טמון במניע הפנימי. נתינת הלב מזינה את הנפש הן של הנותן והן של המקבל, ויוצרת מעגל של חיוביות וחיבור. נתינה מתוך הישרדות, לעומת זאת, עלולה להשאיר את הנותן בתחושת ריקנות ובמרמור, ולעיתים אף ליצור תלות או מניפולציה במערכת היחסים. ההכרה במקור הנתינה שלנו היא צעד חשוב בדרך לצמיחה אישית ולבניית קשרים אותנטיים ומזינים.

הנה שירו של חליל ג'ובראן בדיוק בעניין הזה ואני רוצה להביא את היופי של הדקויות מתוך החוכמה הסופית שהוא נשא בליבו.

הנתינה / ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן

"אתה נותן אך מעט, עת תיתן מרכושך,

רק עת תיתן מעצמך זוהי נתינת אמת.

כי מה הם קניינך אם לא דברים אשר תשמור

מפחד שמא תיזקק להם מחר?…

ומהו הפחד מפני ההיזקקות, אם לא ההיזקקות עצמה?

והפחד מפני הצמא, שעה שבארך מלאה ושופעת,

מהו אם לא צמא שלא יישבר לעולם?

יש הנותנים מעט מן הרב אשר להם ובכבוד חפצם

ורצונם המוסתר מכתים את נתינתם,

ויש הנותנים את כל המעט אשר להם –

הם המאמינים בחיים, הם מלח הארץ וטנאם מלא תמיד.

יש הנותנים בשמחה, והשמחה שכרם,

ויש הנותנים בכאב ובצער ואלה מנת חלקם,

יש הנותנים בלא צער ובלא שמחה –

ובעיניהם שופע חיוכו על פני העולם.

טוב לתת למבקש

אך מוטב לתת בלא בקשה, מתוך הבנה.

רחבי הלב המחפשים את המקבל –

שמחתם בחפשם רבה משמחת הנתינה.

כל אשר לך יינתן באחד הימים

על כן תן עכשיו ולך תהיה הנתינה, לא ליורשיך.

תדיר תאמר – אתן רק לראויים,

ראה תחילה שתהיה אתה ראוי לתת ולהיות כלי לנותן,

כי החיים הם הנותנים לחיים,

ואילו אתה הרואה עצמך כנותן, אינך אלא עד.

ואתם המקבלים, וכולכם מקבלים הנכם,

אל תכבירו תודתכם פן תכבידו עליכם ועל הנותן.

התעלו יחד עם הנותן ונתינתו כעל כנפי נשרים,

כי רוב הרעפת תודה – כפירה בחסדו

של זה אשר אדמת החרות היא לו אם והאלוהים אביו."